תפיסת החמלה איננה מנגנון ראוי לטיפול בחלשים בקרבנו / נמרוד נוי
30/3/2010
"בימים אלו הקמתי בכנסת את השדולה למען הביטחון התזונתי בישראל. השדולה קוראת לממשלה לקחת אחריות על הנושא ופועלת למיגור תופעת העוני בישראל". כך, במילים אלו מספרת לנו חברת הכנסת של מפלגת קדימה, רוחמה אברהם, על יוזמתה במשכן. לכאורה הכל טוב. מה יותר חשוב מאשר לדאוג לחלשים. ובכלל כל עשייה חיובית, כפי שאני נוהג לומר, היא חיובית. אך נדמה לי שמן הראוי שגם על סוג כזה של עשייה נפעיל איזה שיקול דעת ביקורתי ונבחן את הדברים בפרספקטיבה קצת יותר רחבה ומקצועית.
אהוד אולמרט, בהיותו ראש ממשלה, בדברו על תפיסתו החברתית-כלכלית הוא נהג להשתמש במונח חמלה באשר למחוייבות המדינה לחלשים בקירבה. נדמה לי שאף ציפי ליבני אימצה אל ליבה השקפה זו. נכון, לאומללים בקרבנו וחסרי התקוה יש להתייחס בחמלה אנושית אוניברסלית וערכית יהודית. ותמיד יהיו כאלה. אך כשמדובר בשכבות רחבות יותר, שהשיטה החברתית-כלכלית-פוליטית שלנו, מונעת מהם להחלץ בכוחות עצמם מן המיצר והמצוקה אליה נקלעו בגינה, כלפיהם יש להפעיל מערכות ואנרגיות פעולה שונות לחלוטין מתפיסת החמלה.
כאשר מדובר בשכבות נרחבות למונח חמלה יש משמעויות שליליות של פטרוניות והתנשאות מצד הנהנים מן השיטה ומהכח והתגמולים שהיא מעניקה. 'קחו קצת מאיתנו, אך אל תרימו את הראש ותשארו נחותים גם אם התקדמתם צעד קטן אחד קדימה', זהו המסר הסמוי של הדברים כשמדברים על חמלה. האחריות שלנו לחלשים בתוכנו איננה צריכה להיות מונעת על ידי כוונות טובות ומצפון אנושי בלבד. כשמדובר בדמוקרטיה ובערכים של שיוויון וזכויות אדם, הדאגה לחלשים היא 'חובה חברתית' ראשונה במעלה ולא איזו טובה שעלינו לעשותה כלפי מישהו.
על תפיסת 'החובה החברתית' יש להוסיף את תפיסת 'התועלתיות'. אני מייחס חשיבות עליונה כמעט לתפיסה זו וראוי שניתן לה יתר תשומת לב. חוסנה של המדינה נגזר מסה"כ של מיצוי היכולות והפוטנציאל הגלום בה ובאזרחיה. קידום שכבות מנוחשלות והקפצתם קדימה אל תוך המעשה היצירתי הבונה והמגשים, הוא כמעט צו עליון שלנו. זו שאלה הישרדותית ממדרגה ראשונה, ומדינה כמו ישראל המוקפת אויבים חייבת חייבת למצות בקרבה את כל הפוטנציאל הגלום בתוכה עד תומו ובכל מימדיו.
שני דברים מאוד מרכזיים בחיינו גורמים לכך שהפערים בחברה שלנו הולכים ומתרחבים ויותר ויותר שכבות מוצאות עצמן מנוחשלות. האחד, היא השיטה הכלכלית הנותנת קדימות יתר למימד הניירתי-כספי בחיינו וזאת על חשבון מימד היצירה והעבודה. זה מקבל אופנים שונים וצורות שונות ורובנו חווים אותם יום יום. המשבר הכלכלי העולמי שפוקד אותנו לאחרונה הוא תוצר מובהק של שיטה זו. כשהדברים יוצאים מכלל פרופרוציה הגיונית, וכאשר כסף עושה כסף עושה כסף דרך מניפולציות פיננסיות הרסניות, החסרות רגולציה ופיקוח ציבורי ראוים לשמם, וכאשר הקשר בין מעשה זה לבין פיתוח כלכלי ריאלי, יצירת מקומות עבודה חדשים ושגשוג של אמת הולך ונעלם, קרוב לודאי שנחווה במהרה משבר כלכלי, ויותר ויותר שכבות מנוחשלות בקרבנו. משכורות העתק שמקבלים המנהלים הם פן אחד של הדברים. ניתן גם לזהות בחלק גדול מהטייקונים הפיננסיים שלנו את אותם מרכיבי כלכלה שאינם מייצרים ערך מוסף למשק ולחברה ולעיתים רבות אף פועלים נגדם.
הדבר השני, הגורם לפערים נרחבים בתוכנו, היא המערכת הפוליטית שלנו, שבחולשתה הרבה מייצרת למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים וזורעת פורענות לכל עבר. במצב עניינים זה הראשונים תמיד להיפגע הם החלשים בקרבנו. החזקים יסתדרו גם ללא עזרת המדינה. אך, מדינה בה השלטון איננו יציב, והמערכת הפוליטית על הפנים, ולא ניתן לגבש עוצמה דמוקרטית בקרבה, ולבנות הסכמות לאומיות רחבות המאפשרות להתמודד עם שאלות היסוד והאמת שלנו, ואין תכנון לאומי ראוי לשמו, ותקציבים גדולים מועברים לקבוצות שוליים וקבוצות לחץ פוליטיות סקטוריאליות שונות, ויכולת הבציעות של הממשלה שואפת לאפס, בסביבה כזו אין כל סיכוי לחלשים בקרבנו. כשמערכת החינוך על הפנים, ותקציבי הבריאות הרווחה והתמיכות האחרות הנדרשות כדי לקדם את המוחלשים, מתמעטים ומתמעטים, שום פעילות של חמלה לא תסייע בעדנו כדי להחלץ מן המצוקה החברתית.
שוב ושוב אנו רואים כיצד חבריי הכנסת שלנו מרבים לרומם עת עצמם בפעילויות חסרות תכלית, שרמת האפקטיביות שלהם איננה גדולה ואיננה משמעותית דיה, בעודם בורחים מגודל העשייה וגודל האחריות המתחייבת מהם כדי להתמודד עם שאלות האמת והיסוד של חיינו. ככה, אנו בדורנו זה, הולכים מדחי לדחי ואין בקרבנו מנהיגות מכוננת ואין מי שיוביל את הספינה הזו לחוף מבטחים. ועל כך, כאמור, הרביתי והרביתי לכתוב, ואף הנחתי על שולחנה של מפלגת קדימה תוכנית אסטרטגית, הנותנת תשובות לחולשתה של המערכת פוליטית בישראל ולשאלות היסוד הנגזרות ממציאות זו.
